סיתוונית ירושלמי / חריש |
ונזרע ביד אוהבת
והאדמה הנביטה אותם בתוכה
עד אשר פרצו השיבולים
גדלו והאמירו
בתחילה ירוקים, מהססים
ועם הזמן הפכו זהב
התחממו בחום השמש
גרעיניהם התמלאו ותפחו
והגיעו לשיאם
עד אשר
יד נעלמת קצרה אותם
והותירה את האדמה חרבה
פרט לשלפים שהמשיכו
להאחז בכוח
כזכרון צרוב שמש
וכעת הגיע סתיו
והאדמה עוד לא נחרשה
עדיין מתגעגעת
כי עד שלא תחרש
לא תהיה מוכנה לזריעה הבאה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|