נתליתי על חוט הטלפון,
ציפור חכמה לחשה לי שכך אוכל להגיע אלייך
היה כבר מאוחר מאוד בלילה
הייתי קצת לא-יציב, מעורער בראשי
נתליתי על חוטי הטלפון
כמו שאדם רעב יזנק על פרוסה של לחם בחמאה,
כמו שהאגם הגדול ינסה תמיד ללכוד מעט יבשה
בין אצבעותיו
גם דרך חוט הטלפון
לא מצאתי את הדרך להגיע עד אלייך בחזרה
מיואש ירדתי מן הגובה,
אם הייתה דרך אלייך
ודאי היית מרגישה בעצמך את הכמיהה,
כשהיית קרובה תמיד
היית נוהגת לחוש בכל הדברים הקטנים
מרוב היאוש שוב הפסקתי
לחפש אחרייך בכל מקום בו אהיה,
אך כבר בבוקר בין טיפות הגשם הראשונות
פגשתי בדמות מראה שלך באזור החיץ שבין שני רמזורים,
הסתובבתי והבטתי בה שתי דקות שלמות
חושב לעצמי
זרה לי והפכת אותי זר לך אם זו היית את כבר היית מסתובבת
לאחור
ואולי הפכת
זרים חולפים זה מעל זה ולא אומרים שלום
זה עצוב להיעשות זר
לזו אשר קרובה יותר מכל דבר
קדושה ומוקדשת לי,
ואין לי כל דרך להגיע אלייך;
ניתקו חוטי הקשר המחברים בין שני אנשים וקורות חייהם המשותפים
ואני נשארתי מרותק בגשם,
מביט בדמות המראה שלך
כמו בה לבד טמון פתרון החידה המכבידה על החזה
כיצד הלכת מעליי?
כיצד הנחת לזה להסתיים?
הדבר הטוב ביותר שאני יכול
לחשוב או להיזכר בו
הם הצהריים בהם אני מפיל אותך על הדשא באוניברסיטה
סמוך לנשיקה הראשונה, באוטו,
גורם לך לבטוח בי
ואין לי דבר לרכוש בו את אמונך
ואנחנו הולכים ונהיים סמיכים
קרובים באמת
אבל עושים טעויות לפעמים
גם אם זה מנוגד לזרם החיים
או לפילוסופיה המתבקשת ביותר,
אבל מאיפה שאני עומד
אין כל חשיבות לכל הרגעים האבודים
הדבר היחיד שחשוב
הוא הרגעים שעדיין בדרך, מתהווים,
באלו בהחלט כדאי שתהיי לצידי,
בואי אליי ללא דמעות מראה
ולא בשדרים על גבי חוטי טלפון רופפים,
בואי אליי פריכה ומתוקה,
בואי לפעמים
לאריאלי
|
