ויגיע היום
בו אעזוב פתאום
צליל של תפילה חרישית על שפתיי,
פעמוני הכנסיה מעטרים את השעה הוד והדר

לא אדע
את הדרך הארוכה שעוד נותרה
ערפל כבד באוויר מכסה על פתי הנשימה של העיר
והספר האהוב תם

כשאחזור לאחור
לא אנסה להיות גיבור
אתכנן בשלווה את הזמן
עד שאור נוגה יפציע מעליי

לא אכתור לך כתרים
לא אעתיר מזבחות סביב שמך,
אהלך בקפידה בחום ובקור
עד שתבואי מרצונך

להט עיניים
ודאי שעדיף בשניים
אבל עוד רבות לפניי הדרכים העומדות
אשר באמונה שלמה אחצה

לא יהיה זה לא-זה
בעיניי אבטיחני
בתפילת לב שקטה
אל היכלות אש הכניסיני