טיפות קטנות אשר נושרות ממעל,
  מושיטה יד ומרגישה את מגען,נעים וקר,
 הרוח מפזרת את שיערי,ועיניי נעצמות,ונזכרות.
      ואני מוצאת שוב את עצמי בחורף:

-חורף-
אוספת את המעיל האדום הישן ורצה,
  בורחת אל הגשם השוטף ,
   מועדת על האדמה הבוצית והרטובה,
   מתגלגלת מחזיקה את ראשי ומתייפחת.
   לא רוצה לחזור,רוצה שקט,להבין ולהאמין.
   ולכן מתחילה ללכת לאיטי,
   מחזיקה בידיי את הספר, הלח והרטוב,
   שנשלף מכיסי,עטוף בכריכה לבנה.
   אני מוצאת שוב מקום לברוח אליו.

-חורף-
אני רצה איתו,מחזיקה בידו,
כשמאחור ,אמי נשארת,
אני הגדולה,אני המבינה,אני ברת המזל,
והוא נשאר חסר אונים ,בנפילה הזאת,חסרת המעצורים.
כשממנו אני מסיטה את מבטי,ואיני משיטה את ידי ,רק עומדת שם.
הוא נאסף,ואני קוראת לה חסרת אונים,
היא מגיעה אליו,
ומוצאת עוד דרך לברוח ממני.

-חורף-
אוהבת את החורף הזמן לגלות עולם,
פוגשת דרכים להתייצב,חברים שייצבו אותי
ללא שום בסיס מאחור,אך אנ י מתחילה אני לומדת,
ומנסה במאמץ אינסופי להשתחרר.

-חורף-
צלצול הטלפון ואני עונה,השיחה הזאת ארורה
את צריכה,את חייבת היא שלך ללא יכולת להנתק,
ואני פוחדת, ושוב לא מוצאת את הדרך להגיע אליה
היא הולכת ממני,ללא בחירה,ללא ידיעה,שגם אני הלכתי
ומצאתי את הדרך ממנה רק שנים לאחר מכן.

    טיפות קטנות אשר נושרות ממעל,
  מושיטה יד ומרגישה את מגען,נעים וקר,
 הרוח מפזרת את שיערי,ועיניי נעצמות,ונזכרות.
   אני מוצאת שוב את עצמי בחורף,פוקחת עיניים
         ממשיכה לחפש.