קצת כמו גן עדן,
רוח קרירה מלטפת דרך מעיל עור הדוק
דרך ישרה על אופניים מתנודדות
נופים זרים ושלל אורות;
כבר לא תהיי שלי

מוזר אבל העצב התנתק מהידיעה,
במקום האהבה ישנם חיים שלמים של תכולה
וכר דשא נרחב לצמיחה,
במקום הציפייה הטבולה בגעגוע חריף
ישנו הרגע הזה אשר בו מצוי הכל תמיד

לפתוח עיניים; על הפארק נושקות היונים לשמיים
ואני נאחז ביצירת מופת מרתקת,
מידי פעם מוסיף כמה מילים במחברת
אין לי חיוך כל הזמן
אבל נדמה לי שאני מאושר


כאן בברלין
הכל נדמה קצת אחרת
כאן בברלין
כל העצים בשלכת
ואין מקום שיכיל עצב


מסתיים פרק אחד זה רק אומר
שבהכרח יבוא פרק אחר,
השמיים יפים במיוחד הערב הזה
נחנה את האופניים בפארק
ונדבר שוב על דבש, במטאפורה בלבד

יש כל כך הרבה מיני נשים
שנכנסו לרגע אחד מתחת מעטה העור שלי
ושינו את העולם כפי שאני מכיר
אך רק אחת ידעה מעבר

הרחובות כולם בניינים אינסופיים
כאן נגע הקומוניזם וכאן יושב הפרלמנט הגרמני
הכל מעוטר במרכבות זהב וכנסיות אדירות
זה יכל להיות הבית בשבילי כי
אין פתיתי עצב ברחובות

וביום שאחזור, אם אחזור ואם יגיע היום,
אהיה מוכרח לקחת משהו מאותה שלוה נצחית של עם קפדן ומבריק
אהיה מוכרח להסתכל היישר בעיני קרח
ולקחת את מה שזקוק אני לו
על מנת לחייך יותר