|
תנו לי ללכת
עם אישה שוקטת
שתדע לאהוב
יום-יום.
תנו לי לכרוע
בצל אהבה עם מרגוע,
לשתות ימיי בשקט
עד יעזבני היצר.
תנו לי לשאוף פלא
יום וליל, בכל דרך,
מבוקר עד ערב
מאישה שכולה חסד.
תנו לי אליה ללכת
כי עוד לא תמה המסכת;
אולי עמה אגיע אל הגבול
בו כבר לא מייחלים לכלום.
© 09/08/04
|
|
|
אני אדום, אני
צועק.
בפה פחות
אזדעק.
כמו הלוייתן,
פעור הלוע.
מאיים, אותכם
לבלוע.
לתוך אפי, אתם
רואים.
בכל פעם, כשאתם
באים.
אך לי, זה לא
מפריע.
לבמה חדשה, אני
מצדיע!
צרצר בפואמה
לאיש/ה האדום/ה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.