רומן. כמעט רוני. כמעט. שמחה ואהבה הם דברים קרובים. באמת. אבל
כנראה פשוט לא קרובים מספיק. הוא ידע את זה בזמן שהיא לחשה את
שמו באוזנו תוך כדי נשיכה קטנה. המאוורר שעל התקרה הסתובב
בנונשלנטיות ועליו, בנונשלנטיות שכנראה נדבקו בה מהמאוורר,
הסתובבו בגדים.

אלו היו שתי שפות שונות. ובשתיהן כל שם נשמע מיוחד. הוא לא
בדיוק הבין את כל עניין החלפת השמות הזה. לא יכלו להשאיר לו את
שמו? זה אפילו לא נקרא להתאמץ. אם זה משהו אז זה אי-מאמץ. אפשר
להגיד שמישהו עושה כלום? בדיוק הנקודה.

התקרה הסתובבה מבירה. כניראה הייתה לה סחרחורת. פתאום היא
התמלאה כוכבים. בדרך כלל דברים כאלו לא קורים. משהו מעין זה
היה אמור לגרום לתקרה לחשוב משהו כמו <<עכשיו אני בהחלט יודעת
ששתיתי יותר מדי>> אבל מה אם בעצם התקרה היא בן? מה אם היא
רוצה שיקראו לה תקר ולא תקרה? מה אז? טוב אנחנו תמיד נוכל
להגיד לה שזה לא באמת חשוב מה היא חושבת. אנחנו החלטנו שהיא
תקרה ושתשאר עם אותו שם, לעזאזל.

תקר...
באמת. מה לעזאזל האנשים האלו חושבים לעצמם?