גם בחלוף הרבה שנים -
אנו, האבלים הנותרים בחיים,
תמיד נמאן להאמין
שהגורל היה עמנו כה אכזרי.
כל שנה, לאורך כל ימיה,
ננעץ עיניים אל השמיים; אח ורע
אולי הוא אותנו שומע,
אולי יקום לתחייה מרוב שנתגעגע?
בכל עת, הלב השבור והקרוע
זועק ודואב על הגורל הפרוע
אשר קטע חיוך מלבב שלעד לא ימוש
מזיכרון עייף ותשוש.
לו רק היה ניתן עוד פעם להשקיף
אל פני המלאך עם הבלורית?
לו עוד פעם אפשר היה להאזין
אל קולו שנדם והוא כל-כך צעיר...
נעמוד דום ונישא קולנו לברך
נשמת אח ורע שאצלנו בלב;
עד סוף הימים זכרם לעד
ושמם יינשא בפי כל עם.
01/05/06 ©
|
