אמא,הדמעות לא מפסיקות לרדת,
וזוהי כבר שעת לילה מאוחרת!

אני מחכה לך כאן אבל את לא מגיעה!
כמה אירוני לחכות לאשליה...

זקוקה לחיבוק שלך כל כך
אבל אני כבר לא אקבל אותו כי את עכשיו מלאך!

חור כדמוי כדור שירו בי!היישר בתוך הלב!
ובעודי כותבת לך,פרפר לילה לידי מסתובב.

"זה מה שנשאר רק כמה רגעים הרבה בדימיון מעט בחיים"

ואני נאלצת להסתפק בזה,בכמה רגעים של דימיון!
אין לי מציאות עכשווית איתך,לא יהיו לי חוויות חדשות איתך...


מה שנשאר זה דמעות ..וכמה פיסות של דימיון!