כל כך סגורה,
הכל שומרת לעצמה.
פשוט לא מבינה
עד כמה שזה רע.
עד כמה הכאב
יכול לחדור עמוק,
ועד כמה הבכי
כל כך דומה לצחוק.
איך דרך דמעה שקופה
נוצרת קשת.
והילדה הזאת, היא בעצמה אינה יודעת
את אשר היא מבקשת.
והעצב הזה,
הוא משתלט לפעמים,
היא לא יודעת כמה זה שקוף,
איך רואים לה על הפנים.
שהוא שם העצב הזה,
אני רואה לה בעיניים.
וכשהכל סגור בפנים
הכאב גדול כפליים.
ולפעמים כשקצת קשה לה
השמיים לה קורצים והיא רואה כוכב.
והיא יודעת, הוא יודע את כל מה שבלב עכשיו.
היא יודעת, הוא שומר, כי מישהו שם למעלה
דואג לה, הוא שומר שלא תשבר, שלא תיפול.
כי הלב בעצמו אינו יכול לשאת בכל.
ולכן ילדה, כן את, זכרי
שנכון שזו היא את,
ונכון שזו דרכך,
אך באמת לא טוב שתלכי בה לבדך.
להיות סגורה זה אולי טוב לך בטווח הקצר,
אבל תאמיני לי שאחרי קצת שיתוף
כלום לא מרגיש אותו דבר.
זכרי זאת ילדה, זה יאיר את דרכך,
גם אם לפעמים תהיה זאת דרך אפלה.
תמיד טוב שיש מישהו, כמו מין גלגל הצלה.
כל פעם שהעצב עלייך ישתלט
זכרי שיש כוכב שעליך שומר,
רק לך הוא דואג.
הוא בשבילך,
כדי להקל על ליבך.
וכל פעם שבשמיים ינצנץ לו כוכב,
דמעה תבצבץ בעייניך ילדה.
ילדה שלשתף על עצמה היא אסרה,
ילדה שאני כל כך אוהבת,
ילדה כל כך סגורה.



מי שהשיר הזה מוקדש לה יודעת... והוא מוקדש באהבה עצומה...