אני לא הולכת להתנצל
נמאס שבי ובאהבתי את טופחת ספק מעליב
אינך מעריכה את הסבלנות האדירה שנובעת purely מאהבה
את כנראה אינך בטוחה
איכשהו חשוב יותר עליי לכעוס בגלל אחת שכביכול מחוקה
אינך לרגע חושבת על הימים הלא פשוטים שעליי
(ואני יודעת שגם עלייך)
עוברים
כולך מרוכזת במה אחרים רואים
לי לא אכפת
אני לא חושבת שמן הראוי שאחשוב על כל משפט שממוחי נפלט
עשרה צעדים קדימה ועדיין מרוצה אינך
אם לא היית לרגע בי מטילה ספק
דבר כמו זה לא היה עולה בראשך.
אני עייפה
מותשת ושבוזה
אותך כמעט ואינני רואה,
ולמרות זאת מוכנה לעשות הכל כדי על הקרבה שלנו לשמור,
אני רואה בה נדירה
אבל את נראה שלא משאירה לי הרבה ברירה...
בכל פעם שצץ לו עימות פצפון
את אותי מנתקת ונעלמת
אני מרגישה שלי חשוב יותר
את הקשר שלנו לשמר
לאחוז בו חזק ולטפח אין קץ
כי דברים כאלה - הם החשובים בעיניי באמת.
אז נכון שלא עם כל דבר אני מסכימה
ומוצאת בתוכי סבלנות שלא דמיינתי שהינה,
זו האהבה אלייך שאותי מעצימה
נותנת לי הכוחות לגשר בין טעויות.
אבל לא יתכן שכך אני ארגיש
כאילו והייתי לבד
כאילו והמאמצים רובם ככולם בלעדיים לי
אינני לבד ואני רוצה להאמין שכפי שחשובה את לי
כך גם אני.
אנחנו ילדות גדולות
לא יתכנו הסינונים והמשחקים
אני צריכה אותך מולי
לשבת לדבר,
ללבן פנים מול פנים.
אמרתי זאת לא פעם
ואת אינך מפנימה
ובכל פעם טיפה נוספת מסבלנותי הייחודית כלפייך בכוח סוחטת,
אני אותך אוהבת תינוקת
אבל לא רוצה להרגיש כאילו ואותך נון-סטופ מרצה בשתיקה.
יהיו חילוקי דעות עוד אינספור -
אנחנו שני אנשים, לא אחד
ודרכנו שלובות זו בזו
וזה מה שחשוב לזכור.
איך תרצי שאראה אותנו מחליטות החלטות משותפות
כאלה שבאמת חשובות -
בית, ילדים וימים שגרתיים לא קלים.
נדמה שאם את רצונך אינך מקבלת,
את מעדיפה שאעלם ודי.
אבל את שוכחת שיש לכך עוד צד
ובכל פעם שאת מתרחקת כאילו והיית לבד,
את גורמת לי להתרגל לאפשרות שאשאר כאן לעד -
במקום הארור הזה, הבלתי נסבל
של 'טיפול בשתיקה',
אני מצטערת יפה,
עם כל האהבה העצומה באמת
אינני מסוגלת זאת לשאת.
האמת שאינך מבינה כמה התנהגותי בד"כ שונה,
הסבלנות אלייך כמו שכבר ציינתי היא באמת ברמה מדהימה -
לא חשבתי שיגיע האדם
שיגרום לי לרצות להשקיט 'שלום'
כל מה שבד"כ דורש התנגחות אותה יקבל
אבל בך אינני מסוגלת - וזה אותי פשוט גומר.
את חייבת להתפשר
לעשות צעד או שניים לכיוון הצד האחר,
אינני יכולה להחזיק בקשר לבדי לעד
רוצה לראות כי לך אכפת
רוצה להרגיש שאני שווה יותר
מחילוקי דעות על אדם שמנסה לגרום דבר זה או אחר.
אני אוהבת אותך.באמת.
אבל ברגעים כאלה אני מרגישה
שאני מעבר להתנהגותי הרגילה בשביל שתינו עצמי מתישה
רוצה להרגיש שגם לך הרצון עבורי להפוך מעט גמישה.
אני האדם האחרון שלך ירצה להרע
אוהבת בנפשי גם אם אינך בטוחה
לא יכולה עוד ללכת על 'ביצים'
רוצה לדעת שהדבר האחרון שבראשך עולה -
הוא איך בך אני וכל סיטואציה פוגעים.
אני לא!
את לא מבינה שאני לא?
את נעלמת כמו מיצמוץ -
רגע הינך בכל חלק מהווייתך
וברגע הבא
עושה ממני פרסה
והתחושה היא שלאחור אפילו מבט אינך מעיפה.
אז סליחה,
אנושית אני ולא מושלמת,
מצפה ובצדק
ממך כאדם שאותי אוהב
להשלים הדדית
ולא לחשוב עוד איך לגרום לי כאב.
כוחותיי אוזלים
את לדבר לא מוצאת לנכון
מוחי מתנוון
והתחושות גם הן.
הייתי רוצה שגם את תתעקשי
ובכזו קלות מחרידה לא תנטשי,
אבל את בשלך,
יום אחר יום,
כוחותיי ממני והלאה
סבלנותי מפעפעת אפילו שלא בא לה
והאהבה,
היא תמיד כאן -
צמאה לאמון
רעבה לנוכחותך.
את גורמת לי לחוש שאינני חלק ממך.
'טיפול בשתיקה' -
זה מה שאני בשבילך?