[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני שומע
את ציוץ הדרור האחרון
משק כנפי הבז האחרון
הם עוזבים שלא על מנת
לחזור.
אני רואה
את הדחפורים רבי העוצמה
מסורי הענק החשמלים
הם באים בהמונם
כדי להשאר.


הם כורתים עצים.
עץ אחר עץ.
כורתים יערות.
יער אחר יער.
הם בונים מבנים מבטון.
בנין ועוד בנין ועוד בנין.
סוללים כבישים מאספלט.
כביש ועוד כביש ועוד כביש.

ואני הפסדתי את תחושת הפחד של
הליכה ביער לאחר שקיעת החמה.
כבר לא אחשוש משדים בעלי קרניים
היורדים מענפי העצים
ומשדות ערומות ולחשן המפתה
היוצאות מבין השיחים.

הם הרגו את מלך לילין.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פעם ראשונה שלי
הייתה מאוד
מיוחדת, זה היה
בגיל 15 נורא
מרגש, אינטימי,
אחלה, מה
שמעניין בסיפור
הזה הוא שאחרי
שלושה חודשים,
זה כבר היה עם
אשה, אחרי הזיון
אמרתי לה אמא,
מה עם חומי? הוא
כבר חזר
מהווטרינר?





עמוס מהמוסד
בוידוי אידיוטי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/10/06 10:50
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בנימין וולמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה