4/6/2006

אחרי שהוא הלך היא נשארה לשבת שם, בלי כל ידיעה לגבי מה הולך
לבוא. עד לפני כמה ימים היה לה עולם שלם, מיוחד. היו לה חיים
מלאים בספונטניות וכיף ושמחה ורצון טוב.
רוב האנשים שהולכים לבד ברחוב מסתובבים עם הבעה רצינית כזאת,
לא מסתכלים על אף אחד, ובטח שלא מחייכים. אבל היא... היא לא
הייתה מסוגלת להביט על המדרכה או להחמיץ פנים ולכווץ עיניים
מתחת למשקפי השמש הגדולות. היא הייתה מסתובבת עם חיוך מאוזן
לאוזן, כל אדם שעבר קיבל ממנה מבט של בוקר טוב והנהון עם הראש.
חלק אפילו החזירו לה כזה, וגרמו לה לזרוח עוד יותר כי היא
יודעת שהיא עשתה למישהו טוב על הלב. כזאת בחורה היא הייתה. אם
הייתה רואה ילדים מטיילים הייתה ישר הולכת לשחק איתם, לפעמים
הייתה יושבת איתם בגן השעשועים של השכונה ומספרת להם סיפורים
על ארצות רחוקות ונסיכים ואבירים. אנשים קינאו בה, אמרו היא
מושלמת. לא רק בגלל שהיא יפה, ומוכשרת, ומלאת אינטילגנציה. לא
רק בגלל שכולם אהבו אותה, שכל מה שניסתה לעשות הצליחה, לא בגלל
שטיילה בכל העולם או שהיה לה חשבון בנק תפוח. פשוט בגלל
שמלהביט בה, אפילו בלי להכיר אותה, היה אפשר לראות את הברק הזה
בעיניים, הניצוץ הזה במבט שלה שמעיד על כך שהיא הייתה מאושרת.
היא באמת הייתה מאושרת. לא הייתה לה אפילו חרטה אחת. לא היה
בוקר שבו קמה בלי לדעת שהולך להיות לה יום מעולה. היא הייתה
יפייפיה ומוכשרת והיא ידעה את זה. כולם אהבו אותה והיא מעולם
לא חוותה סירוב, ולא ידעה כאב.
אחרי שהוא הלך היא נשארה לשבת שם. היא לא דמיינה לעצמה אפילו
איך זה הולך להרגיש. עד לפני כמה ימים היה להם עולם שלם ביחד,
עולם מיוחד רק של שניהם. כמובן שהוא תמיד הרגיש חסר ביטחון,
אבל היא הייתה רגילה לזה, כולם הרגישו חסרי ביטחון לידה,
ובצדק. הם היו מתהלכים ביחד כבר כמה שנים, הם גרו ביחד, חיו
ביחד. איפשהו תמיד הייתה לו המחשבה שהוא לא מספיק טוב בשבילה.
איפשהו תמיד הוא פחד שהיא תגלה את זה. אבל היא ידעה, ולא היה
לה אכפת. אם הייתה פוסלת כל גבר רק בגלל שהוא לא עומד
בסטנדרטים שלה, הייתה כבר מזמן בודדה.
אחרי שהוא הלך, היא ניסתה לחשוב מה בדיוק קרה פה בשעתיים
האחרונות. מעולם לא דיברו אליה כמו שהוא דיבר. מעולם לא אמרו
עליה דברים כאלה. מעולם לא צעקו עליה. היא ניסתה להזכר למה היא
כזאת מאושרת. היא חשבה על כל האנשים שאי פעם אהבו אותה, על כל
הגברים שאיתם הייתה. רצתה להצליח לדעת שהוא משקר. חיפשה פיסה
אחרונה של שפיות בחייה האומללים. היא הביטה במראה, וראתה בחורה
מכוערת וטיפשה, שחשבה שהיא יודעת הכל על העולם הזה, עד שהכל
התפוצץ לה בפרצוף.
אחרי שהוא הלך, היא נשארה לשבת שם, בוכה על מר גורלה. ואחרי
שהיא הלכה, כבר לא נשאר אף אחד בחדר.
לפחות אף אחד חשוב.