כשחר נכון מוצאו, בקע אורך אל חיי
וכאור בקר יזרח שמש -
ביום קרה, שמש צדקה ומרפא בכנפיה זרחה לי,
ועל דרכי נגה אורך -
אור גדול ראיתי
ואלך חשך לנגה זרחך.
אורי! אור עיני!
היו דבריך כגשם לי, כמלקוש יורה ארץ
כחם צח עלי אור, כעב טל בחם קציר,
נר לרגלי ואור לנתיבתי.
לאורים ולתמים היית לי.
מאור עינים ישמח לב.
היו עיניך מנרת המאור והפרח והנרות
שמש וירח, כל מאורי אור.
אתך ראיתי חיים -
כאור נגה הולך ואור עד נכון היום -
שמחתי לאור באור החיים.
אזכרה נגינתי בלילה
עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי,
כי שמש וירח קדרו
וכוכבי השמים אספו נגהם -
לא יהלו אורם,
חשך השמש בצאתו
וירח לא יגיה אורו.
לבי סחרחר עזבני כחי
ואור עיני גם הם אין אתי.
מי יתנני כירחי קדם
עם אשה אשר אהבתי
תשובי להתהלך לפני אלהים באור החיים,
והיה אור הלבנה כאור החמה
ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים
ביום חבש ה' את שברי
ומחץ מכתי ירפא,
ולא אוסיף לדאבה עוד.