מובר זינגר / מבטים |
מתקרב אליי לאט, מתוך הערפל
והשפתים לוחשות
"מה שלא הורג, מחשל"
וכל צליל, וכל אות
הברה אחר הברה
כאילו מחלחלות
לתוך הלב, לתוך הנשמה.
ומי אני בעצם, גוף-ללא מטרה?
מה אני עושה כאן, על פני האדמה?
מתוך הקבר אני מתרוממת,
מורידה את כיתמי הזמן
מתוך הדימיון אני יורדת,
למציאות המעוות, לכאן.
והוא אומר להישאר,
ואני ממשיכה ישר
הוא מבטיח שהמצב ישתפר
ואני שולחת עוד מבט קר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|