בתוך ליבי יש חור! חור עמוק ושחור!
שם פעם נמצאו זיכרונות על אדם האהוב ועכשיו הוא ריק.
לא רציתי להרוס רציתי לזכור אבל הכל נעלם למגע הכאב.
היו היה איש ועכשיו נשארו רק פרטים שם, צבע, משפחה, תאריכים.
אפילו זיכרון של פנים לא נשאר לי! איך אני אדע שבכלל היה משהו
וזה לא הדמיון הפורה שלי!
הרי הוא היה כל העולם שלי, כל העצמיות שלי, כל הקיום שלי ,
הכל!
ועכשיו יש שם חור שמעיד על כלום.
עכשיו אני כבר לא חושבת עליו, אני לא מסוגלת.
הלב שלי מנסה להשען על כל דבר אפשרי מסביב ואני קורעת אותו .
הרי אסור לי להקשר לאף אחד.
כי המגע שלי הוא רעל, וכל מי שאגע בו יפגע ככה זה תמיד , כשאני
נקשרת לא נקשרת אני משאירה גשרים שרופים.
מזל שאני לא נקשרת הרבה ככה שאין בעיה.

בואו תראו אותי אני הילדה השמחה תמיד אני אכנס לכם עמוק לתוך
העצמות ואתם תשארו על הקליפה שלי. אני יהיה החברה הכי טובה
שלכם ואתם... אני באמת צריכה לענות על זה?!

אולי אני אסגור את החור בסלוטייפ צבעוני לפחות שיהיה יפה לעין!