10.7.01
עוד יומיים אני בן 18. אני כולא את עצמי בתוכי. מתפשר על מה
שאני חושב, מתפשר על מה שאני רוצה לעשות. הכל כדי לא לעורר את
הרוחות, הכל כדי להיות נאהב.

12.7.01
יומולדת.
רבתי עם ההורים. אחת הפעמים היחידות שלא ראיתי את זה בא. הייתי
צריך לצפות את זה מראש. כשל לוגיסטי חמור.
מה הספקתי?
לא משהו שווה ערך לפחות.
אני בעולם שכולו חרא, אבל אני חי. חצי נחמה.

13.7.01
קראו לזה "משבר גיל ה18"! כי אני לא יודע איך לקרוא לזה.
למה בגיל שכל העולם מייחל להגיע אליו או לחילופין לחזור אליו,
אני מרגיש כי הייתי רוצה להיות בלתי ניראה?
אהוב- אני לא אהיה. תמיד יהיה את המשהו שיגרום לאנשים סלידה
ממני. "קופי הזה, הוא אחלה! אבל יש בו איזה משהו, לא יודע..."

                    יש לי את המחלה.