הרחוב חשוך, ורק פנס אחד מאיר את המדרכה.
הצעדים שלי כאילו מפריעים לשקט שמסביב.
אני מנסה ללכת כמה שיותר בשקט אבל הדממה ששוררת ברחוב פשוט לא
מאפשרת לי.
תיכף אני צריכה לפנות.
מהרגע שאני אפנה אין דרך חזרה.
אני יכולה להסתובב ממש עכשיו ולהתחרט אבל דחף מוזר ומעצבן לא נ
ותן לי לעשות זאת.
אני מתקדמת.
הינה הפנייה.
עוד שני צעדים וזהו, שני צעדים שמפרידים בין הגבול הזה, שני
צעדים ומה שיקרה אח"כ כל כך ברור ואסור...
מה זה הרעש הזה?
אני שם.
שני צעדים כל כך ארוכים...


הרחוב חשוך ורק פנס אחד מאיר בקצה המדרכה.
נקישות האצבעות החסרות סבלנות שלי על החומה כאילו מפריעות לשקט
שמסביב.
לא אכפת לי.
אני יושב כאן וממתין.
היא מאחרת.
מעניין מה קרה לה.
אולי היא התחרטה.
יש לי זמן לקחת את עצמי וללכת אבל דחף מעצבן ומוזר גורם לי
להשאר.
ואם היא תגיע ותראה שאני לא נמצא כאן, ואם היא תגיע ותראה אותי
כאן.
קמתי על הרגליים, מתכוון ללכת.
אני שומע צעדים חרישיים ומתיישב בחזרה בתקיפות.
עוד שני צעדים, שני צעדים והיא תופיע.
ומה שיקרה אח"כ כל כך ברור ואסור...