אולי אני ואתה לא נשנה את העולם,
אולי כבר הספקנו לפגוש נשר בשמים,
למדנו לתת ולאהוב,
עיניינו יבשו מדמעות על דברים שונים,
וכעט כל שנותר לנו הוא לכתוב שירים חדשים.

עכשיו זה זמן לשירי מלחמה,
תקוות לשלום, להחלמה מהירה,
אולי נפסיק, נעצור לקוות?
נפסיק לבכות על דברים שלא ניתן לשנות...
היום אני כאן, מחר לא ידוע,
ברגע שכל זה יפסיק להתקיים
כבר לא נהיה כאן בכדי לראות.

יש ימי אושר ושמחה,
גם הם יהיו פה עד קץ הימים
על האדמה.
כל איש ואיש
לעצמו יכתוב שיר,
שיר לשלום? לא!!
שיר לחיים הוא ישיר! =)