תמיד אמרו לנו שאנחנו שכונה של אנשים מוזרים. אני זוכרת שהייתי
ילדה קטנה ואימא לקחה אותי לראות את שלגייה בפעם הראשונה. איך
התרגשתי. כל האנשים שמסביבנו הסתכלו עלינו. לא הבנתי למה,
הייתי בסך הכל בת שש, אפילו פחות. אחרי זה הלכנו לאכול
בבורגראנץ' והמוכרת שמה כפפות לפני שהיא טיפלה בנו. אימא אמרה
לי שככה עושים לכל האנשים. את צוחקת עלי אמא?
בבית ספר היסודי היה אסור ללכת מכות כי המנהלת טוב אמרה שאנחנו
כל כך שבריריים. אם רק הייתי יודעת עד כמה.
רק שרציתי להתגייס וקיבלתי מכתב שנשא את המשולש הצה"לי ובו
נכתב ש"מסיבות של עודף כוח אדם לא יהיה ניתן לגייס אותך לצבא.
תודה על הרצון הטוב"  הבנתי שהאנשים בקולנוע לא הסתכלו עלי
סתם. הלכתי לחקור את הנושא. הייתי חייבת לדעת למה. הלכתי
לספרייה העירונית וחיפשתי חומר על השכונה שלי, שכונת הזכוכית.
חיפשתי בספרים, באינטרנט בארכיון העיתונים הממוחשב וכל מה
שמצאתי הייתה כתבה על בחורה בת 20 שמתה כתוצאה מכך שהחבר שלה
זרק אותה. מה היא נורמלית? בסך הכל חבר. אבל מה אני מבינה על
אהבה. אף פעם לא אהבתי מישהו באמת.
בשלב כלשהו החלטתי שאני צריכה לצאת מחוץ לכותלי השכונה ולרכוש
השכלה. תמיד הייתי תלמידה טובה וחלמתי להגיע לאוניברסיטה.
לאותה אוניברסיטה שנמצאת בצד השני של המדינה שהיא הטובה ביותר.
מהטובות בעולם. אימא ואבא שכנעו אותי להישאר באוניברסיטה של
השכונה כי שם אני אהיה מוגנת. "אל תשכחי שאנחנו מיוחדים ואנשים
מיוחדים צריכים תנאים מיוחדים". נו באמת, אני ילדה גדולה ואני
אסתדר. אני לא אתחיל לתאר את מערכת הייסורים שעברה עלי מהרגע
בו הגשתי את טופס הרישום עד לרגע המיוחל בו הודיעו לי
שהתקבלתי. הייתי המאושרת שבאדם. שכרתי לי דירה עם שותפה מקסימה
שהתייחסה אלי כאל אחת מכולם למרות שאני מ"השכונה ההיא" והחיים
התנהלו כהרגלם.
עד פה הכל טוב ויפה.הבעיה התחילה כשהכרתי בחור מקסים שלמד איתי
באחד מהקורסים. הוא שבה את לבי. זה התחיל בסרט עם החבר'ה,
המשיך בשיחה על קפה, והפכנו לידידי נפש.
יום אחד ביטלו לי שיעור וחזרתי לדירה שלנו וראיתי אותו עם
גילי, השותפה שלי, אבל לא סתם עם גילי.... אתם מבינים.
היום היא טוענת שהיא לא סיפרה לי כדי לא לשבור לי את הלב. כן,
באמת לשבור את הלב. השם של השכונה שלנו, שכונת הזכוכית, נובע
מזה שלכולנו יש לב של זכוכית, והוא נשבר כל כך מהר, והוא כל כך
עדין ורגיש. אחרי השתלת הלב שעברתי ואחרי החלמה של שנה החלטתי
,אני יותר לא מתאהבת. את הלב שלי לא ישברו עוד פעם.