במותי לא נותר לי להוריש דבר,לא משהו פיזי ולא נפשי,
אולי אהבה אוריש אך גם ממנה אין הרבה,
את הכעס לוקחת איתי, למישהו אחר הוא לא יועיל,
אך מהכעס יש לי הרבה, וכבר לא תוהה אם מוצדק הוא,
אולי לשווא הוא אך לי כבר לא אכפת,
יותר מהכל רצוני הוא להיות לבד,
הבדידות מנחמת ומקשיבה,ועוטפת בזרועותיה החמות,
כמה שלפעמים אני אוהבת את הלבד,
שיחה עם עצמי, הכוונה לעצמי,
כמה יפים החיים עם אנוכי,
אבל רוצה להיות לבד לנצח,
נתפלל לסוף טוב,נתפלל לרצח (לא תרתי משמע)