בבוקר היא הצחוק המעורר,
במשך היום היא בשביל לעודד
חוץ מהפעמים
שמחליפים תפקידים,
ואז, אני, עצבות מגרש מליבה
ואת יומה בוורוד צובע לה.
אני והיא - חברים אמיתיים
בסיטואציה כל-כך לא הגיונית,
אבל עם רגשות לא מתווכחים
והילדה הזאת היא אצלי בפנים.
לא יודעים להתעורר
בלי צחוק השני המתגלגל,
לא יודעים את היום להעביר
בלי ללכת קצת רכיל,
לא יודעים ללכת לישון בלי להיפרד
בלי לאחל לחלום להתגשם.
והנה, בהפתעה גמורה
קמה והודיעה הילדה
שלשבוע בורחת עם אמה
ללונדון הקרה.
לפני שעות נפרדנו,
להמון חששנו -
איך נתגבר על השתיקה?
איך בסלולר נחסיר פעימה?
איך מחר בבוקר אתעורר
וצחוקה יהיה כה חסר?
איך יחלוף היום כולו בלי
... דיווח עדכני
וכמה שוממים יהיו הלילות
בלי פרשיותיה המסעירות?
27/11/01 ©
|
