רג'ינה יהנסאן כל כך התרגשה לראות את הבן דוד האהוב עליה
שלומי, מחכה לה עם זר פרחים בטרמינל השבים בנמל התעופה בן
גוריון. גם דודה רג'ינה הייתה הדודה האהובה עליו. כשהם יצאו
מהחניון לכיוון תל אביב, דודה רג'ינה אמרה את מה שהיא אומרת
בכל פעם שהיא מגיעה לביקור מגרמניה, "ממש מתפתחת הארץ, כל פעם
שאני פה בונים עוד כביש". שלומי חייך לעצמו, כל פעם היא
מתכוונת לאותו הכביש. אח איזו דודה. בפקקים של תל אביב, דודה
רג'ינה כבר לא יכלה לסבול את החום, היא פתחה חלון ונפנפה עם
מניפת העץ ששלומי הביא לה מהמשפחה בארץ, כשהוא היה אצלה
בביקור ב"אולם" עיירה קטנה בגרמניה. "אז איך בלימודים
שלומינק'ה?" שאלה הדודה, "מוציא מאיות?" ושלומי שדי מתקשה
בלימודים ענה "כן, כרגיל...". הפעם דודה רג'ינה לא באה לארץ
רק לביקור, היא באה למשימת ריגול "סופר חשובה" כהגדרתה, שלא
היה באפשרותה לפרט בשיחת הטלפון עם שלומי לפני שטסה הנה. "נו
סיס (ככה אימא של שלומי ורג'ינה קוראות אחת לשנייה), מה כל כך
סודי שלא יכולת לספר לי בטלפון?". רג'ינה מיד סגרה את חלון
הרכב ופתחה מזגן עד הסוף. "שלומינק'ה, זה רק סיס ואני יודעות
אז לא לקשקש, גם לא בחדר מדרגות, טוב זיסלה?". שלומי קצת
התפדח כשדודה קראה לו זיסלה ליד החברים, הוא תמיד הרגיש עם זה
גלותי משהו... "מבטיח לא לקשקש, נו מה כל כך סודי?". "אז
ככה", התחילה הדודה ומיד הנמיכה את הרדיו, אבל לא עד הסוף.
"אני לא יודעת אם אימא סיפרה לך, אבל "דונה רג'ינה" כבר לא
עובד חזק כמו פעם. נכון, פתחנו סניף גם בברלין ובלונדון, אבל
המכירות ירדו. אני לא יודעת, התייעצתי עם אימא ונראה לי
שהלקוחות מחפשים משהו חדש, שונה, לגוון את הטעם". "אויש איזה
שטויות, אין על עוגת הגבינה של "דונה רג'ינה", היא הכי טעימה
באירופה... בדוק!" התפרץ שלומי. "גם אני חשבתי ככה זיסלה, אבל
יש קשיים..." הודתה הדודה ומיד הביטה לאחור מוודאת שאין עוד
מישהו ברכב. "אז מה את מתכוונת לעשות?" תהה שלומי. והדודה
מבלי להניד עפעף ירתה "לא משהו רציני, רק לגנוב רעיונות
מהקונדיטוריה הזאת שלכם פה בארץ ישראל... שששש".
את יתר הנסיעה עד הבית, עשו שלומי ודודה רג'ינה בשקט מופתי.
שתלך קיבינימט, חשב לעצמו שלומי.