יש רגעים שנידמה שהכול מת, כלום לא זז רק המחשבות.
את הולכת וסביבך הכול עומד או חי, אבל אצלך הכול כבר מת.
העיניים זזות השפתיים מדברות, אבל הלב כבר לא שם,
לא עם העיניים ולא עם המילים הוא במקום אחר.

מהלכת עם כחולים סביב העיניים,
לא ממכות רק מחוסר שינה.
ותוהה מתי תבוא הרוח שתחזיר אלי את הנשמה.

והמוזה כבר המון זמן לא דורכת בפתח דלתי,
אולי לא הייתי מיוסרת מספיק?!
נילחמת עם כול מילה שתצא מהמקום הנכון,
כבר לא זוכרת איפה המקום הנכון שלי.

הכחולים סביב העיניים רק הולכים ומתחזקים,
והאני שלי מתחיל לדעוך.
רק רוצה קצת זמן, תנו לי קצת זמן, לקחת אוויר,
קצת שקט, תנו לי קצת שקט, להבין.

יהיה טוב, אני יודעת שיהיה טוב.