בעייה
לפעמים אני מפלרטטת יתר על המידה עם הסביבה,
בחום כמעט ילדותי, לא מודעת לגודל חורבני.

פנטזיה
אני רוצה שיגע בי כשאני נוהגת, שליטה וסכנה מזקירים
פיטמה סוררת.
"קו דה פודר" אני לוחשת וחושבת על צרפתי יפה מחומש
במקטרת.

מציאות
מתארגנת לפגישה עם גבר זר.
מורידה תלתל, מעלה תלתל, הכל למען ה"סמי קזואל".
לפני הדלת, מלחלחת שפתיים בשביל הרטט,ט ט ט
מרפרפת בעיניים,משתוקקת , מתעשתת  וצועקת:
"הילדים כבר אכלו ארוחת ערב,"
"אהובי תחכה לי, טוב?" היא משקרת וסוגרת את הדלת,
מרוגשת.