מתוקה הכניעה בשיפולי חזך,
אך אישונך כספירלות מביטות אל תוך כורי נשמתי.
את האנושות אני מכירה, וכגרגרנית טורפת.
ושואפת - כל חלק שתרצה לתת עבורי מזכוכיות לבך השבור.
אדמת לס, מתחממת תחת כפות רגלי, תחת שמי מעלי לבונה -
אל שכם אני מביטה,

משהו נולד בתוכי, נולד ואז מת ואז שוב מנסה להיוולד - עצוב לי
על מותם כל פעם מחדש,

בואו נשחק יחדיו.
אתן סיכות  ואני מחטים,
דקרו אותי - ואתנחם מצמאון דמכן,
אתן סיכות ואני מחטים,
את המשחק לעולם לא שכחנו,
כשם שלא הזנחנו מעולם זכרונות, רגעים.