מתוקה הכניעה בשיפולי חזך,
אך אישונך כספירלות מביטות אל תוך כורי נשמתי.
את האנושות אני מכירה, וכגרגרנית טורפת.
ושואפת - כל חלק שתרצה לתת עבורי מזכוכיות לבך השבור.
אדמת לס, מתחממת תחת כפות רגלי, תחת שמי מעלי לבונה -
אל שכם אני מביטה,
משהו נולד בתוכי, נולד ואז מת ואז שוב מנסה להיוולד - עצוב לי
על מותם כל פעם מחדש,
בואו נשחק יחדיו.
אתן סיכות ואני מחטים,
דקרו אותי - ואתנחם מצמאון דמכן,
אתן סיכות ואני מחטים,
את המשחק לעולם לא שכחנו,
כשם שלא הזנחנו מעולם זכרונות, רגעים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.