בשעת ערביים תמיד היא שם
דומה שהיא שם כבר הרבה זמן
ואף אחד לא שאל אותה מדוע
על שפת הים ממש בין החולות לגלים
שבאופן קבוע מלטפים את רגליה במין מקצב עדין
רחוקה אבל קרובה, שותקת אבל צורחת, במים אבל באדמה...
עצובה בשפת הים

היא שם כבר הרבה זמן
ואף אחד לא שאל מדוע
משוטטת היא לבד בשבילי שלום  
שוהה שם בין ערביים
כמו בתוך חלום מתוק מדבש
חלום בין ערביים
מתנוסס בכניעה כמו דגל האמת
כי היא תמיד שם בשעת ערביים
אף אחד לא יודע מה שמה,
ככה הם קוראים לה -
עצובה בשפת הים

והים בוכה במקומה
כמו נכנע לרגליה
ותמיד באותה שעה היא כבר שם
משתרכת לחוף
ככה נוח לה לבוא בשעת ערביים
אף אחד לא רואה אותה באה
אף אחד לא רואה אותה הולכת
בשקיעה היא צונחת
כמו מזדהה עם השמש
המתאבדת למצולות הים
והים נהיה שחור וקודר והיא נותרת שם
עצובה בשפת הים