הבלבול הזה
המבוכה הקטנה
ההרגשה החמה והרגועה בלב
אפילו שהוא דופק כמו מטורף

וזה מתקרב
לאט, לאט

השפתיים האלה , שכלכך הרבה זמן רציתי אותן, חשקתי בהן
כלכך הרבה זמן עבר מהפעם האחרונה שהרגשתי אותן
את המגע המלטף
אפילו שזה לא כלכך הרבה , זה סתם נראה ככה

ומפעם לפעם,
כל דקה , הופכת לקצת יותר
ומפעם לפעם
כל מחשבה , הופכת להרבה יותר

ומפעם לפעם,
ההרגשה גדלה
ושהיא מגיעה, ההרגשה הזאתי , היא כלכך מספקת
ותמיד יש לי טעם של עוד

אז מה קורה פתאום
שאני שונא אותו ?
שהשם , ישר אחרי החום והחיוך , גורם לי לכזה כעס ?
ולמה זה , שהחלומות כמו תמיד , מתגשמים
וכן , חלמתי שאני שונא אותו , אבל
אבל , זה לא ממש נכון

תאמת , אני אוהב, אני מאוהב
אני חושב

אבל אני
שבחיים לא ידעתי אהבה
את האהבה הזאתי שתמיד שומעים מסביב
משהו אנ-קונדישנל כזה
לא יודע בדיוק
משהו כזה עם אנשים שמקבלים אותך
אפילו שאתה קצת שונה
נשמע לי קצת מופרך
כאילו , הרי אם זה היה אמיתי הייתי מכיר את זה לא ?
את הרגש המוזר הזה, שאמרו לי שהוא תמיד שם
אבל לי הוא אף פעם לא היה כזה כאן

וששמעתי שאם הוא כאן , אני אדע
אני ארגיש אותו
עובר לי בכל הגוף ככה
חם כזה, משהו כמו פרפר

וכן היה לי את החם
היה לי את הפרפר
אבל איפה זה ???

והעיניים נעצמות
והשפתיים קצת נפתחות
והלשונות מתעוררות
והנשימות מכבידות
והדממה גדלה, והיא מחרישת אוזניים

ואני
אני והוא
ואני עדיין תוהה
זה רק אני ?
או שזה הוא ?
אולי גם וגם ?

וחשבתי שמה שהרגשתי לפני שבוע זה זה
וגם לפני חודש
וחודשיים
ושלושה

אבל כל יום זה משתנה
וכל יום זה פחות ברור
מה זה אומר

ואפילו שאני לא צריך את זה
זה קורה
משהו כזה מלבד

מהדברים האלה
שהם פשוט ככה כזה
שאין להם הסבר
לא אחד בשבילי לפחות

מהדברים האלה
שכולם יודעים , כולם , חוץ ממני

מהדברים האלה
שלכולם יש , לכולם , חוץ מלי

אז למה שסופסוף זה פה
אני
לא מוכן להכיר את זה

ואם ידעתם רק לשניה אחת
מה עובר לי פה בראש
מה קורע לי פה את הלב
מה אני רוצה , במה אני חושק

מה זה הדבר הזה
שאליו אני כלכך ערג, מתאווה
כמו תינוק בוכה
כמו חיה שמלקקת את הפצעים
אני סתם כאן שוכב
שוכב וחושב
מה זה כבר
מה זה כבר אומר
עלי ? על העולם ?

ואם אני אדע
כשאני אדע
למרות שכבר הבטחתי
אני כבר לא אקיים

אני פשוט אלך לי
לתוך הגלים
הגלים הכחולים , הקרים , הקפואים
הגלים במקום שמצאתי בו את כל מה שאני צריך
במקום , שהדבר היחיד שאפשר לשמוע בו , זה הרגש הזה שלי
הדבר הזה שעובר לי בראש, בלב , כל הגוף

ואפילו שכבר נאבדה לי כל תקווה
ואני לא יודע אפילו למה אני אמור לקוות
כי כבר יש לי הכל
אז למה אני לא מאושר ?
אני לא יכול לשקר
זה דבר כזה
מהדברים
שפשוט
אני כלכך רגיל שהם כאן
אז למה שהם ילכו
נו... אתם יודעים , הכאב הזה

אז אם כבר אני רגיל
ואם כבר כל יום אני מרגיש אותו שם עמוק בלב
אז שישאר
כי מי אני כבר שאגיד לו ללכת
לו , שהיה לי כאן כל החיים
לו , שמכיר אותי יותר טוב מכל אחד אחר , סביר להניח שאפילו
יותר מעצמי
לו, להוא
שנה לי את החיים
והרס אותם
סתם ככה
כי בא

ואפילו שכבר סטיתי מהנושא
כי הוא כבר לא הנושא
עכשיו כבר קצת קשה לי להגיד שאותו אני אוהב

אולי כי עכשיו אני יודע שזה נכון ?