אני רואה בך את כל מה שתמיד לא רציתי לדמיין. אני רואה את
הדיוקן שתמיד רציתי לתאר ולא היה על מי. וההרגשה,
שאם רק אחרוט את המילים על גופי, רק אז תשאר, תיזכר אצלי לנצח
כאושר צרוף שטבע בכאב שלי.
אני אכתוב עליך (ועלי) ואם רק אזכה בכך שתכתיב לי אתה את
הביוגרפיה, לא אבקש את חותמות גופך כי נשאתי את הכאב במחרוזות
הזכרון ובמחטים תפרתי אותן אל הבגדים השקופים שעליי, דרך
הצלקות שרק אתה ראית.
אנקז את כל הכאב שלי למגירת המכתבים שלך ואשלח כתמים של דיו
ודם ממעמקים שנפערו בגללך אל תוך סודות שלא שמרתי טוב מספיק,
ומאז אדע לנעול את כל התיבות שתרוקן ולקבור את עצמי תחת אושר
שתיקח איתך ותקבור גם אתו רק יותר מדיי רחוק ממני.
ולא אמצא עוד אושר כי נדמתי.