כשהיא אומרת בוא איתי
הרחק מכאן
מעבר לנהר לים ולעולם
אל תוך שדרת פרחים
לאור חמה ופרפרים
שם ילדים שמחים
גם כלבלבים נובחים.

היא שזורה ניחוח של עלים
נושבת עם הרוח במרחבים קסומים.
רוצה בטוח בין עשבי הבר
חבוקה בזרועותיו של גבר זר-מוכר.

מי שכבר היית לא תהיה מחר
כי מי נהר שתית וצערך הואר.
היא עוד מביטה לתוך ענייך וליבה בתום הולם
כמי שכבר יודעת מה הינך זומם

ועוד הערב רד כתומה שקעה בחול
והיא ללא מתום ממש כמו אתמול
אבל כשהיא איננה אתה נשאר לבד
עם חול הרים ולב פראי ואלוקים אחד.

לבסוף, אחרי שנים שהיא עוד לא חזרה
התחלת כבר לחשוב אולי היא לא עזבה.

כי לב כואב ופרח וילד קט שמח
ושביל בערפל בין טיפות הטל
ואלוהים צוחק לו בין הצמרות
אולי האהבה עוד שם, אולי היא מותרות.

ורק כינור צורם בקול בין החלילים
מיתר נקרע וחץ נורה אל לב בערפילים
והנה שוב דמותה עולה מיתוך תמרות עשן
כמו אותה עלמה נאה אשר הייתה מזמן.