האמת שקשה קצת לבחור
מבין כל הפסים, המלאים והשחור
התחיל ניצוץ של עניין
והוא לא בכדור הלבן
האור מגיע ממקום אחר
והוא רק הולך ומשתפר

מה מתבשל באותו הראש?
מחשבה טמאה או משהו קדוש?
להסתובב במשמרת ולפלח מאפרות,
או פשוט לחדול ולא להיות?
"מה בשבילכם?", השאלה שוב חוזרת
והתשובה אדישה, תמיד היא מאחרת

"פעמיים דיאט קולה בכוס אירית גדולה"
בקור רוח ונחת מחדירה עוד מילה,
"להוסיף לימון למשקה התוסס?"
מחוסר ריכוז את הכדור מפספס
"כן בבקשה", וממשיך במשחק
"רק בלי הערבוב, אני אוהב את זה חזק!"

שמה פעמיה להביא את הדרוש
חייב לנצח במשחק, אני נחוש
הסחת הדעת מגיעה ממקום קצת שונה
באשמת האור והחום אני כמעט ולא רואה
מהיכן הוא מגיע, מאיפה הוא נובע?
את נוכחותו במקום הוא קובע

הנה! הוא שם! שומר לה על הגב
מבט אחד בו והלב שוב נגנב
למה בחר דווקא שם להיות?
למה בחר לעזור לה לחיות?
גם אני את אותו הדבר הייתי מבצע
אם רק לפניו הייתי זאת יודע

אבל עכשיו זה כבר מאוחר
ורק דבר אחד לעשות נשאר
לנסות לגנוב לה את הלב
למרות שלפעמים הניסיון כואב
מי הדייר ששומר על עלמת החן?
קעקוע של שמש שעל גבה שוכן