בגן הילדים יש ילדה קטנטנה
עם צמה הדוקה, אף כפתורי ועיניי איילה.
חיוך כובש עם שתי גומות ומאות נמשים מעטרים לחיים ורדרדות.
צחוקה המתגלגל מדבק את כל הסובבים אותה
נראה כאילו השמש תמיד זורחת בתוכה.

ילדת ה "איך" וה "למה"  קוראים לה כולם
כמעט בכל שעה שואלת שאלה חדשה
קוראים לה נועה והיא  בת חמש וקצת
שאלות רבות לה, למתוקה ועל כולן היא מצפה לקבל  תשובה.

יום אחד בדרכה אל הגן שאלה:  
"אמא, באיזה שפה מדבר אלוהים  ובאיזה ארץ הוא גר?"
ובעוד האם חושבת כיצד לענות על השאלה  
כבר נורתה לעברה קושיה חדשה.

בבוקר אחר-חורפי מעט, כשהיא חמושה במגפיים מעיל ומטריה,
מיד לאחר שדילגה מעל שלולית קטנה שנקוותה על המדרכה
שאלה נועה: "למה החורף בא בחורף והסתיו בא בסתיו?"
ובאותה נשימה תהתה בקול רם : " אם...לגשם הראשון קוראים יורה
ולאחרון מלקוש אז איך קוראים לגשם השלישי?".
האמא לקחה נשימה ארוכה והחלה עונה לשאלתה.
"התשובה ארוכה אמא,"  קימטה נועה את מצחה, "תיכף נגיע לגן ,את
יכולה שהיא תהיה יותר קצרה?"

וביום שישי כשנסעה אחה"צ עם כל המשפחה לטייל על שפת הים
התיישבה היא על מעקה הבטון הקר הניחה כפות ידיה על לחייה
ופצחה בשאלה:
"מישהו יכול להגיד לי איפה הסוף של הים, ולמה השמש שוקעת דווקא
שם?" אמא ואבא שתקו למשך דקה  והיא כבר ידעה שאם גדולים שותקים
זה כדי להמציא תשובה.

בחדר סגלגל בתוך מיטה רחבה שוכבת ילדה קטנטנה,
עם אף כפתורי ועיניי איילה תלתלים ארוכים פזורים על הכר
ושמיכה חמימה מתוחה עד צוואר.
וכמו בכל לילה לפני השינה, שואלת נועה את אותה השאלה :

"איך באים החלומות בלילה?"

והיא מחייכת, היא מכירה כבר את התשובה,
למרות שיודעת היא שזו רק המצאה.
אך היא אוהבת לשמוע איך אמא מספרת  
שבשעת לילה מאוחרת כשהכוכבים, הלילה והירח נפגשים  
פיית הלילה מגיעה גם היא, מתיישבת על הירח וכותבת חלומות
לילדים.
כל חלום נכתב על נייר קסמים.
היא צופה בהם מלמעלה עד שאת עיניהם הם עוצמים
וכאשר הם נרדמים, שולחת פיית הלילה את כל המכתבים,
מרחפת לה בשקט בין הבתים מבלי להעיר
ומניחה מכתב חלומות שונה מתחת לכל כרית.

ונועה לא מוותרת ובלחש עוד שאלה ממלמלת:
"ואם הירח מלא, אמא-איפה הפיה יושבת?"
והיא מחייכת חיוך כובש, עם שתי גומות שמתחפרות בלחיים ורדרדות.
"לילה טוב אמא" היא אומרת - מהורהרת מעט
אולי היא כבר חושבת על השאלות שתשאל מחר.
אט אט עיניה נעשות קטנטנות
 
ונעצמות...