כשטיי הייתה מחבקת אותי, רציתי לצעוק לה בפנים שאני לא צריך את
החיבוקים שלה, וגם לא אותה.
היה לי טוב לבד, אני לא בדיוק אדם של ביחד, יותר כמו האיש
הבודד שחי על הירח- לבד בעולם משלו.
תמיד, בבזוקה שלי כתוב "עד גיל 21 תגיע לירח" ולמרות שכרגע
הבזוקה שלי יודעת לחזות עתידות, גם אני וגם היא יודעים שבקרוב,
במקום בלונים יצאו ממנה יריות.
אף פעם לא הייתי מיוחד, דווקא כשכולם כן היו- כשזה זה עוד היה
באופנה.
ואחרי שכולם התחילו ליפול מסביבי כמו זבובים, הרגשתי כמו
יתוש.
טיי אף -פעם לא אהבה את המטאפורות שלי, הן דיכאו אותה.דווקא
בגלל זה המשכתי.
בתור שחקן אני לא משהו למרות שאני חי באשליות שאני כן. האשליות
האלה יעברו לי פעם.?!
הכי אני אוהב לדבר עם הקעקוע שלי, וכן, אני יודע שזה נשמע
מוזר, אבל הוא גם עונה שזה יותר מרוב האנשים שאני מכיר.
איך זה שכשכולם מסביבי מאושרים- הכי חרא לי בעולם (יקום,
גלקסיה).
ולא, אני לא מגזים, כל מה שאני רוצה זה שתדרוס אותי טקסי, אבל
אחת סימפטית, אולי אפילו צהובה.
החיים והמוות ביד הגורל- וכולם פה מתפוצצים, חוץ ממני! טיפשים!
במקום לבזבז פצצה טובה פשוט תביאו אותה אליי: קרליבך 49 תל
אביב.
ליתר ביטחון תישלחו גם מעטפת אנטרקס אחת או שתיים.
כל מה שאני רוצה זה זיון, אחד. אבל בארץ המזורגגת הזאת אין
יותר מדי שרמוטות שיזדיינו עם אחד עם פגמים חמורים באישיות.
הוצאתי סיגריה, וחזרתי לכתוב. בינתיים המחשב קצת קפץ, זה הכל
בגלל משה העכבר שלי. משה הוא בדרך כלל עכבר מחשב טיפוסי- רק
שהוא שונא אותי.
אם בת דודה שלי הייתה כאן, היא הייתה אומרת " נו באמת. דניאל,
אתה סתם משמיע קולות של מסכן- אין מה לבכות על חלב שנשפך".
מה שמראה על מידת החוכמה שלה. חברה, מי שלא רואה שאני מתבכיין
בגלל העכבר שלי- הוא באמת אדיוט.
בת דודה, או לא בת דודה.
בכל מקרה, בחזרה למשה: זאת פשוט אהבה חד סיטרית. כמו שבנות
אוהבות את הנעליים שלהן ואנחנו אוהבים אותן- אף פעם לא טענתי
שאנחנו המין החכם.
אני מתגעגע לטיי. היא תמיד ידעה איך לשפר לי את המצב רוח- אם
אתם קולטים למה אני חותר.
אז במקום להזדיין עם מישהי אני יושב כאן וכותב לכם- אכן תחליף
ראוי.
אני משועמם,ומשעמם- אני רק רוצה לישון.
לישון!
בכל מקרה, נחזור לפוקוס. אישית אני חושב שהבנות איכשהו מנסות,
ומצליחות, להשתלט על העולם.
תגידו שאני שוביניסטי- אבל זה נשמע קצת כמו פרק גרוע של "פינקי
והמוח".
המילים מתחילות להיגמר- אבל הדף ממשיך. אז בואו נמשיך.
יש לי מין תאוריה גאונית כזאת שאומרת "שרמוטה זאת לא קללה- זאת
דרך חיים" - ואם כל הבנות היו חושבות ככה תחשבו מה היינו
מרוויחים.
אז זהו, אני את שלי אמרתי-בואו נעשה אנרכיה ונחזור לשנות
השישים.
לילה טוב וחלומות עינוגים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.