הלך הוא יום אחד בדרך לבאר שבע
הרוח מן הים את השיחים ליטף
ליד אילן זקן היא את ראשה הסבה
וצמתה ירדה ירוד מן הכתף

הגדוד המשיך לצעוד
ועם הגדוד הלך הוא
ואת פניו נשקו גם רוח גם חמה
אבל בחנייה לילית אחת נוכח הוא
נוכח הוא כי שכח לשאול אותה לשמה

הוא לא ידע את שמה
אבל אותה צמה הלכה איתו לאורך כל הדרך
והוא ידע יש יום
בוא ייפגשו פתאום
בין שחר של טללים או שמש ערב

הקיץ השני החליף גוונים וצבע
פטרול אחד חזר מלילה של סיון
מיהר האמבולנס בדרך לבאר שבע
והיא חיכתה , חיכתה לו בחלוק לבן
והוא שאל האם?
והיא אמרה זוכרת
וכה דיברו שעות איש לא ידע על מה
וכשהלך בלי שוב
והיא נותרה חיוורת
זכרה היא כי שכח לשאול אותה לשמה

הוא לא ידע את שמה....