מוות פואטי בסתיו / שרציך |
את נבלעת בתוכי, נעלמת. ועם זאת נוטפת ממני -
לפעמים ברכות, לפעמים בכאב מלווה בשרציך ,
בעת זו - את כמו תריסר סיכות חודרות אל עורי ונצמדות לדמי, את
נקרעת מתוכי.
אצרח אותך החוצה ממני, איוולת מקודשת - את - בנועם מגלומני,
קוטפת אותי כל פעם מחדש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|