ענף בודד בחורש נשאר
בין כל העצים שהיו בו בעבר
זוג נחליאלים עליו ישב
בין עלי הסתיו.

זכר  ונקבה ישבו ובהו
במה שאירע כאשר נעדרו
ואל ארצות החום נדדו-הם-ברחו,
העצים נקטעו ועימם הזיכרונות
מתקופות רחוקות, ישנות,יפות.
עלתה במוחם הקטן מחשבה (מחרידה),
אולי הם אינם היו אמורים לעוף
למקומות רחוקים?!
הם תהו-אך מה אם היו נשארים
ואת ביתם האחד לא מזניחים?

מה בכל זאת הם יכלו לעשות?
בכל אופן הם לא יכלו לשאת בהרגשה הזאת!
הם ידעו שאת הענף כבר לא יעזבו,
איך יוכלו??