ענף בודד בחורש נשאר
בין כל העצים שהיו בו בעבר
זוג נחליאלים עליו ישב
בין עלי הסתיו.
זכר ונקבה ישבו ובהו
במה שאירע כאשר נעדרו
ואל ארצות החום נדדו-הם-ברחו,
העצים נקטעו ועימם הזיכרונות
מתקופות רחוקות, ישנות,יפות.
עלתה במוחם הקטן מחשבה (מחרידה),
אולי הם אינם היו אמורים לעוף
למקומות רחוקים?!
הם תהו-אך מה אם היו נשארים
ואת ביתם האחד לא מזניחים?
מה בכל זאת הם יכלו לעשות?
בכל אופן הם לא יכלו לשאת בהרגשה הזאת!
הם ידעו שאת הענף כבר לא יעזבו,
איך יוכלו?? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.