שמא לא היה זה בוקר אוגוסט מואר באור - יקרות מסנוור, לוהט,
יגע ואביך.
אולי היה ליל ארקטי, מואר עד, בלובן נצחי ובלתי משתנה,
שמא החול הזהוב הנסמך אל גליו התכולים של בין הטירנים,
קפא למרחבי קרחון בוהק ומסמא, שדוביי הקוטב יהלכו בו.

ואולי לא היית נערה בהירה תמירת - גב וצללית המרתקת מבטי כל
עובר ושווא,
יתכן שהיית חכם קדמוני, יודע כל שיש לדעת, ממרום שיבתו,
המסתתרת לעד בחמוקי לחייך, ובמנעמי, מחשקי גופך המתעורר.

ואולי היה זה פרפר רוחף בינו לבין כותרות צבעוניות משוכנע בנצח
אך צונח מת אל הקרקע בערבו.