אין בי בושה,
עומד ובוכה
הדמעות, הן
זולגות מעצמן.
היום מר המוות
שינה צורתו
לבש מסיכה ופנים
ומסך הדמעות
לא יסתיר את צלמו
כי מנגד
ניבטת דמותך
איני בוש לבכות לך
לא הגשם ממיס את עיני
עת זיו עלומים
וחדוות נעורים
נבלעים בניבי אבנים
טרשים ויצוע אהוב ומנוכר...
אהבה של מולדת קשה
משכבו של פקיר
סגפן ומפקיר
מנעמי העולם
לאחר
לו אך שמיים
בקשו רחמים.
באור ובתכלת
לא באש מעכלת
רק הזמן הסב
מסובב אורלוגין
מעגל פסיעותיו, הדקות
ורוקח כדרת נזידו:
שיכחת אפלולית דהויה.
היום רב האור הכבה,
האופק דוהה,
חיוכך שאיננו עוד
ודרך ארוכה,
עד היינו עמך. |
