איך אני נפרד ממך עכשיו?
אחרי 6 שנים.
פאקינג 6 שנים.
6 שנים מסריחות שהיא אני ואני היא.
6 שנים עם הפסקה אחת של 6 ימים.
איך אני אהיה בלעדיה?
איך אני פאקינג אסתדר בלעדיה.

אפשר להסתדר,
אני יודע שאפשר,
אבל למה לסבול?!

אני אסבול בלעדיה,
אני יודע את זה
אבל גם היא יודעת וזה היתרון שלה.

אין מצב,
אני חייב לנצח,
אחת ולתמיד,
אני נפרד ממנה!
פאקינג 6 שנים.

אבל איך נפרדים מאחת שלא עזבה אותך לשניה, גם בזמנים הקשים.
איפה מוצאים אחת כזאת?!
איך מפסיקים התמכרות כזו?!
פאקינג התמכרות.

היא מבזבזת לך את כל הכסף ליאור,
היא עולה לך בבריאות, אתה יודע את זה.

איך אפשר בכלל להפרד ממנה?
היא כאן כבר 6 שנים, איך אומרים לה ללכת?

וזה לא שהיא תבכה לי או משהו,
תוך שניה היא תמצה פראייר אחר ותמצוץ ממנו הכל.
אחד? אלפים.
אז איך לעזאזל?

הדמעות זולגות והעצב זורם לי בכל הגוף.
צמרמורת אוחזת בי עם קבלת ההחלטה,
זהו, זה הסוף, זה נגמר בינינו.

אני פונה אליה בקול חלש, עייף.
"בזאת אני נפרד ממך,
סיגריה,
יקרה שלי."