כאמור הערבי הלא מזוהה שלח את ידו אל הכיס בעוד כולם מסתכלים עליו וכוססים מגפיים. קימחי: "מה.. מה יש לך שם בן אנוש?" (הערבי שולף מגש עם כוסות תה בדואי ופיתות ומתחיל לעשות להטוטים, הפיתה נוחתת בטעות לאלבז על הפדחת.) אלבז: "בונא יא קישוא נבול, מי אתה חושב שאתה?" ערבי: "אחי, אתה לא זוכר אותי? אני המעצב מגשים שהזמנת לעבוד פה." אלבז: "אהה מעצב מגשים." קימחי: "אהה מעצב מגשים." שמחה: "אהה מעצב מגשים." תינוק גוסס: "אה." לוקיישן: המאהל הבדואי סולימאן: "אחי למה הקוקאין בוער?" חאמד: "אהה זה חדש, זה מנה חמה." סולימאן: "טוב." חאמד: "טוב." (הגמל של חאמד מאבד את ההכרה ונופל) סולימאן וחאמד: "טוווווווווווווב!." סולימאן: "אחי תגיד, מה עם ראשיד?" חאמד: "אהה ראשיד, הוא כבר הצליח להסתנן לחומוסייה של אלבז... האכיל אותם סרטים שהוא מעצב מגשים פחח, אמרתי לו שיגיד שהוא טכנאי מעקים..." סולימאן: "מביט אל המצלמה וצוחק צחוק רשע" חאמד: "אחי, אתה לא אמור להגיד את זה..." סולימאן: "וואלה" (הגמל של חאמד מתעורר לפתע, דופק את הראש בלמעלה של האוהל ומתעלף שוב) חאמד: "תאמין לי..." סולימאן: "אז מה עם הרוצח השכיר הזה, ראשיד? הוא טוב בעבודתו?" חאמד: "בטח הוא מסוכן ידפוק, בעברו הוא נהג להטביע דגים." סולימאן: "אה יופי." (המצלמה יוצאת לאט לאט מהאוהל, ברקע סולימאן אחמד והגמל משחקים טוויסטר.) |
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד. |
|