השפריץ לי קפה  כשהתיישבתי לראות גיא פינס.
משום מה היה לו צבע אדום.
וסמיך
גם סמיך כזה.
אני אוהב דברים סמיכים וזה שימח אותי, לא ציפיתי שהקפה יהיה
סמיך.
שפכתי ממנו עוד קצת, רק כדי לבדוק.
ואז הוא התחיל לנזול מהשולחן למטה על השטיח.
עשה עליו גם כתם.
טבלתי אצבע בכתם וטעמתי -
מוזר, טעם של אדמה.
ממש כמו אדמה שאחרי הגשם.
ירדתי על ארבע וליקקתי את מה שנשאר.
נדבקו לי קצת שערות שטיח ללשון אבל זה לא הפריע לי,
חשתי הנאה  משונה, כאילו עסקתי בטקס קדמון.
חשבתי, אני מחשל את הלשון שלי, מה אם פעם אני יצטרך לעשות את
זה בשביל לשרוד.
אח"כ שפכתי את מה שנשאר בכוס על רצפת המטבח.
רציתי לראות איך זה ירגיש על ריצפה.
התכופפתי.
רחרחתי את הקפה טוב-טוב, הייתה לו ארומה משונה, של משהו חי.
ציירתי צורות משונות שלא הבנתי, משתמש באפי. הוא קצת כאב
מהחיכוך, אבל חשתי
שאני עושה משהו נכון, שאני מטהר את עצמי.
נעמדתי, לקחתי סיר גדול, מילאתי אותו במי-ברז ושמתי על
הכיריים.
הפעלתי אותם.
הוצאתי עוד קפה מהארון ושפכתי אותו ישר מן השקית.

הסמכתי.
הסמכתי אותו הרבה.
כשהוא רתח ממש ניקזתי את כל הנוזל והתבוננתי במשקע הבוץ שמילא
את הסיר.
זה גרם לי לחשוב מחשבות משונות, שלא ממש הבנתי.
שלא ממש באו ממני.
קירבתי ראשי לסיר ונשמתי עמוק-עמוק. ריח הקפה סחרר אותי, בלבל
אותי, גרם לי למעוד.
נפלתי ארצה, מתייפח, גררתי עצמי בחזרה אל הסלון
והחלפתי ערוץ.