יש דברים שאסור לדבר עליהם.
יש גבול.
יש גבול לכל תעלול.
יש דברים שפשוט אסור להגיד.
זה מוגזם.
זה יותר מדי.
יותר מדי לעכל.
יותר מדי בשביל המוח האנושי להתמודד איתו.

כמו שואה.
אבל לא כשאומרים אותה ככה.
כמו גלוי עריות.
כמו שאתה מאונן או מה אתה חושב כשאתה מאונן. ( סבתא )
כמו פיגוע רצחני בקניון.
או כמו להנות משידור של פיגוע בטלוויזיה בלילה כשאין מה לראות.
כמו לפספס את הסידרה שאתה אוהב.
כמו דג של פולנים.
כמו שפיכה מוקדמת.
כמו הזעת יתר.
זה כמו ארטיק שנופל לך אחרי ביס אחד.
כמו הנקודת חן על הזין שלך. (זאת שצומחות ממנה שערות)
כמו מכות שחטפת מילד קטן ביסודי.
או כמו איך שקראו לך ביסודי.
כמו הנשיקה הראשונה שלך.
כמו השאכטה הראשונה שלך.
כמו השחיטה הראשונה שלך.
כמו הכמעט תאונה הראשונה שלך.
כמו השקר הראשון שלך.
כמו הסוד הראשון שלך.
כמו הסטיות שלך.
כמו הזונה הראשונה שהלכת אליה.
כמו הסוס הראשון שרכבת עליו ושהיית צריך לבעוט בו.
כמו הסוס הראשון שרכב עליך.
כמו הסוס הראשון שמצצת לו.
כמו הכלב הראשון שתקע את הבולבול שלו בחור של התחת שלך.
כמו הפעם היחידה שבלעת זרע.
והיה לזה טעם של איירן. ( משקה טורקי על בסיס יוגורט ).
יש דברים שלא מדברים עליהם.
כמו הפעם ההיא שראית את ההורים שלך מזדיינים.
או כמו הפעם שהצטרפת אליהם.
כמו המחשבות שעוברות לך בראש בצפירה.
כמו צרבת.
כמו נאדים שמזכירים ריח של חרא של תינוק.
כמו טחורים.
כמו שאתה אוהב ללבוש בגדי נשים.
כמו סרטן.
כמו איידס.
כמו שלמה ארצי.