"תגיד", שאלתי את חברי הטוב שמוליק, "אתה מאמין בסקס בערב
הראשון?"
שמוליק הסב אלי את מבטו ועל פניו תמיהה כאילו שבזה הרגע נחתתי
על ידו רכוב על גבי מטאטא.
"למה אתה שואל"
"כי יש לי לספר לך סיפור מעניין"
ומאחר והוא מכיר אותי היטב, שאל: "למה אתה חושב שסיפורי המין
שלך יעניינו אותי?"
שמוליק נשוי שנים רבות ועד כמה שאני יודע הוא בכלל לא בקטע של
סטוצים בחוץ. מענינים אותו רק שני דברים: החברה שלו שאותה הקים
במו ידיו והילדים.
"משתי סיבות: א' אתה חבר טוב שלי ואתה חייב להקשיב לי כשיש לי
מה לספר וב' אני הרי יודע כי אם אפסיק אחרי שאתחיל, אתה תרד
לחיי לסיים. במחשבה שניה אולי אעשה עליך את הקטע של שחרזדה
ואלף לילה ולילה"
שמוליק חייך מבעד לזקנו ואמר "כולי אוזן, אבל סקס בערב הראשון
לפגישה עם מישהי? קשה  לי להאמין"
"אוה, זה קורה. תאמין לי זה קורה והרבה" ניענתי את ראשי
וחייכתי אליו, פותח את החלון של המכונית לשאוף קצת מאוויר הערב
הקר. "חוץ מזה בעצם אין לך ברירה, יקח לנו יותר משעה להגיע
לחיפה". שנינו היינו בדרכנו חזרה מסיבוב קניות / בילויים /
סידורים בתל אביב, סיבוב שהצטרפתי אליו על פי בקשתו.

שמוליק ואני חברים כבר הרבה שנים. מאז שעשינו חפיפה לתפקיד
שהוא עזב ואני ניכנסתי אליו במקומו. חברים מהסוג שלפעמים לא
מדברים כמה חודשים אבל כשחוזרים להיות בקשר זה כאליו שרק אתמול
דיברנו.
כשניפרדתי מאישתי, החברים שלנו התחלקו לשתי קבוצות. אלה שהלכו
איתה והקבוצה הקטנה יותר  - אלה שהלכו איתי. שמוליק ואשתו היו
בקבוצה הזו.
שמוליק גם מכיר בעצם את כל פרשות האהבה הרציניות שלי. כי תמיד
הבאתי אליו את כל בנות הזוג שאיתן יצאתי לפרק זמן יותר ארוך,
אם סתם לביקור על קפה ולהכרות ואם לפיקיניק עם משפחתו.

"תגיד לי אז היכן אתה מוצא אותן?"
"יש המצאה חדשה שניקראת אינטרנט" עניתי לו בחיוך.
"ושם אתה מוצא את "המועמדות"? שאל בשמץ של תמיהה.
"מה חשבת, שאני הולך ברחוב וכולן מסובבות אחרי את הראש?"
למרות שאני נראה לא רע בכלל, גבוה, מוצק, פנים גבריות, שיער
בהיר ועינים כחולות, שבחורה תישרוק אחרי או תסובב את הראש, לא
קרה לי. אבל לעומת זאת, בהרבה מיקרים, אחרי שיחה קצרה, כמובן
עם הטיפוס המתאים, הן מעוניינות בי.

כמעט ארבע שנים חלפו מאז  סיום קשר אהבה ארוך שהיה לי עם מיכל.
בשנתיים הראשונות, החלפתי את בנות הזוג כמו גרביים, משווה
ומחפש מישהי שתידמה ותישווה לה. כמובן שלא מצאתי. רק אז הבנתי
כי אי אפשר להשוות קשר אחד לשני וניפרדתי ממנה סופית. בשנתיים
לאחר מכן היו לי בנות זוג לזמן קצר וארוך.
שמוליק הניד בראשו ואמר: "לא, לא חשבתי כך. נו אז ספר את
הסיפור"
"טוב", התחלתי, "אתה יודע איך זה עובד?"
"לא"
"יש כמה אתרים ברשת שמיועדים בדיוק לזה. ליצור מקום מפגש בין
גברים ונשים. אתה פשוט רושם את עצמך שם ונשים יכולות לראות את
הכרטיס שלך ובו בזמן אתה גם יכול להגדיר בחיפוש, את בחירת הלב
שלך" אמרתי בחיוך.
"נו"
"בקיצור", אמרתי והתחלתי לספר את הספור:

יום אחד מתקשרת אלי מישהי לסלולרי ומציגה עצמה בקול די נעים:
"היי אפשר לדבר עם ירון" ירון זה השם שהשתמשתי בו ברשת, למרות
שבכלל קוראים לי עמית. לא יודע למה בחרתי שם שונה משמי
האמיתי.
"מדבר" עניתי.
"אני נורית", הצטלצל קולה הנעים מבעד לאפרכסת, מצאתי את הכרטיס
שלך ברשת והנה אני כאן"
"טוב אז אני עמית ולא ירון"

שוחחנו במשך כמה דקות, מגששים האחד סביב השניה, בודקים
ומתייגים את העובדות היבשות, בוחנים את יכולת השיחה, השנינות,
זריזות המחשבה. השיחה קלחה לה. הסתבר לי שהיא קיבוצניקית מאזור
חיפה, גרושה ומחפשת קשר.
סיימנו את השיחה, מסכמים ביננו כי נדבר שוב על מנת לקבוע
להפגש.

איני מאמין גדול בשיחות ארוכות לתוך הלילה עם מישהי שאינך יודע
את שפת הגוף שלה, את מראיה, את משיכתך כלפיה ולכן ברוב המיקרים
קיצרתי בשלב הזה, של שיחות הטלפון עד כמה שאפשר מתוך מטרה
להגיע במהרה לפגישה עצמה. שם יכולתי לראות במו עיני, להפעיל את
האינטואיציות שלי, שלמדתי לבטוח בהן במשך הזמן, לראות עד כמה
פועלת "הכימיה" ביננו, אותה כימיה שקורית שוב ושוב בין גברים
ונשים, כימיה שאף אחד לא מבין אותה ולא יכול להסביר אותה.

הפעם, מכל מיני סיבות לא ניפגשנו מייד.

הייתי במיטה מתענג על קריאת המיכסה היומית של הדפים שיובילו
אותי לשינת הלילה בספרו האחרון של טום קלנסי, כאשר צילצל
הטלפון.
"היי זו נורית" אמרה בקולה הנעים ויכולתי לחוש את החיוך על
שפתיה מבעד לחוט הטלפון, "אני במיטה וחשבתי על שיחתנו והתחשק
לי פשוט לדבר איתך שוב"
"היי נורית" אמרתי בהפתעה מהולה בעונג מה, "נחמד שהתקשרת. למה
בעצם התחשק לך לדבר?" שאלתי בחיוך בקולי.
כמה שקול יכול לדבר בעזרת האיטונציה.
"סתם לשמוע עוד עליך. לספר לך עוד על עצמי"
שוחחנו יותר משעתיים. באותן שעתיים הוקסמתי יותר ויותר וגם
היא. דיברנו ודיברנו על עצמנו ועל הילדים ועל הפרידות שלנו ועל
אהבה וחיבור ועל ספרים ומוזיקה ומה אנחנו אוהבים לעשות... ורק
הצפצוף המעצבן של סוללת הטלפון המתרוקנת אילץ אותי בסופו של
דבר לומר לה לילה טוב.

בשבוע לאחר מכן שוחחנו ערב, ערב במשך שעות מגיעים כמעט לסקס
בטלפון, מדברים על דברים אינטימים, תנוחות אהובות, מתגרים זה
בזו. שומע את צליל קולה משתנה מסתם דיבור רגיל לצליל קול של
אשה מתפנקת, אותו צליל קול שגורם לגברים להימרח, לחבק. עלי,
עלי זה עבד בגדול. חשנו כי אנחנו מכירים כבר שנים.

בסופו של דבר, קבענו להפגש אצלה בבית ביום חמישי בערב. הגעתי
לקיבוץ והידריכה אותי איך להגיע עד לביתה. עמדה וחיכתה לי בחוץ
בשפת רחבת החניה, ידיה מצלות על עיניה מאור פנסי המכונית
המסנוורים אותה. ראיתי צללית של אישה מלאה לבושה בשחור. יצאתי
מהמכונית, נעלתי אותה בעזרת השלט והתקרבתי אליה.
"היי", אמרתי מחייך, "אני עמית". הושיטה אלי את ידה אבל אני
קרבתי אליה פורס זרועותי ומחבק. היא, מייד נענתה וניכנסה בין
זרועותי. נישקתי אותה על הלחי ואמרתי:  "אז מה סוף סוף
ניפגשים?"
חייכה אלי באור העמום ואמרה: "כן, ניכנס?"
הסתובבנו לעבר שביל הבטון בין המדשאות, הפנסים בשפות השבילים
מאירים עלינו והלכנו חבוקים לביתה.

ניכנסנו לביתה לתוך סלון רחב וגדול מרוהט בנוחות בספה ובשתי
כורסאות, שולחן נמוך בינהן, תמונות נוף על הקירות, וילונות
נאים ותואמים על החלונות, אווירה חמימה.

הזמינה אותי לשבת על הספה בסלון.

"תשתה משהו?" שאלה בחיוך.

ואז בעצם מצאתי עצמי רואה אותה בבהירות בפעם הראשונה. שיער
שחור וסמיך בתספורת קצרה, פנים עגולות ונאות, לא אפילו יפות,
עיניים עמוקות וכחולות וחיוך מקסים. בתחושה כאילו פתוחה וכמהה
אלי...

מיבנה גוף קצת מלא,  תנועות קצת תזזיתיות.  הסתכלתי לתוך עצמי,
שואל את האינטואציה, מחפש את הקליק, את הכימיה שהייתה ביננו
בטלפון, אבל היא נעלמה, לא הייתה שם.

"כן אשמח לקפה. אפשר לעזור?" קמתי והלכתי אחריה למטבח משוחח
איתה על הא ודא, מלטף את עורפה.

ישבנו על הספה זה ליד זו, לוגם את הקפה וידי מוצאת עצמה מלטפת
את בירכה. היא מתקרבת אלי משעינה את ראשה על כתפי ואני מנשק את
תנוך אוזנה, מלטף את שערה בעוד הקפה מתקרר. במהרה התנשקנו
ארוכות כאשר היא מצמידה אלי את שדיה הזקורים ופיטמותיה בולטות
מבעד לחולצת הטריקו השחורה.
בדקות הבאות חבקנו והיא נישענת בגבה אלי וידי משוטטות על
חולצתה ואחר כך מבעד למחשוף, לתוך חולצתה מלטף מגשש עמוק יותר
ויותר, מכניס ידי לתוך חזייתה, מלטף את הפיטמה הזקורה לתוך
אצבעותי וגופה מתקמר לעברי, מגיב....

הלכנו לחדר השינה והקפה נותר להתקרר על השולחן עוד בטרם לגמתי
ממנו שלוש לגימות.

לאחר שסיימנו קמתי והלכתי הבייתה. פגשי אותה עוד פעמיים למפגש
מיני קצר לא מספק ואז סיימתי את הקשר.

"לא מבין" אמר שמוליק "למה"
"לפעמים אתה לא יכול להסביר אפילו לעצמך למה"

הערב ירד ושמוליק הדליק את אורות הדרך והמשכנו בדרכינו לחיפה.