קרניים אחרונות מלטפות
נוגעות לא נוגעות
כחולצת המשי הענוגה של הבחורה שיושבת לידך באוטובוס
מתגרה בך בליטוף אסור.
פתאום אתה שמח ששכחת את משקפי השמש בבית
רואים צבעי אדום, כחול וזית
מרצדים על רקע השמש השוקעת
(הבחורה שלידך נרתעת).
תווים בודדים,אחרונים
בוקעים מהבניין הסמוך.
אתה יושב על הגג של הבניין המתקלף שלך
בתל אביב הישנה, ישנה כל כך ומאובקת.
אין דבר יותר מרגיע מהשכנה הדקיקה בבית ממול
שפורטת לך על הזיכרונות, זיכרונות מהטיול
טיולים...אתה מטייל כרגע בין דו לסי
סי סניורה. עור שחום וחלק, מגע משי רחוק
אח דרום אמריקה ואותו ריח מתוק.
השעות הכי טובות שלך השבוע מתחילות לברוח
אתה רודף אחריהן בחוסר כוח.
נזכר במכשפות לטיניות ויערות ירוקים
בצבעים שאין גם לא בפלטה של החברה הכי טובה שלך,
דמדומים שמתחלפים בכחול סגול
סגול של שדים ושודדים...
ופיות.
"אני מחפש את הפייה שלי"
לוחש לרוח השורקת בעודך אוסף עלה שנשר.
חום כל כך. יותר חום מאדמה שנושמת בקרבך.
אור פורץ מבין החשכה,
דלת הגג נפתחת והשאלה הקבועה שנשארת תלויה באוויר
"בא לך חומוס?"