חורף לבן / זיכרון |
נתתי לך את כולי
כף רגל עד ראש
והרבה מה שבאמצע-
הכול מהלב.
(שכחתי לשמור גם לעצמי).
כשלקחת את הלב שלי
רציתי למות.
הרגשתי כאילו לא נשאר
דבר ממני.
כמו משהו ממני מת.
ונשאר אצלך...
מרחף בחללים הריקים
שהשארת.
כולך זיכרון
ומבט.
והמבט הזה שלך עדיין, שם
כל הזמן.
כאילו אתה מפחד להתנתק
עד הסוף
מפחד שלא אהיה שלך
שאהיה רק חיוך.
וזיכרון
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|