בתוך ריקנות אפלה ומלאת עשן
יושב הזקן ועיניו פקוחות
אוזניו ,הנפולות כמעה נמצאות כמו תמיד
בהאזנה מלאה
והרחשים שהוא שומע, המראות שהוא רואה
הכל הזיה
אולי הפעם יתמזל מזלו והוא לא ילך לישון לבד
אולי הפעם הוא ימצא נחמה
לא, שוב הוא יחזור למיטתו הקרה
שוב הוא יבהה בתקרה הדהויה
ושוב כמו תמיד זאת אותה ריקנות
המבשרת וקוראת לשינה המטהרת
כן שוב ,זאת תמיד אותה הרגשה
של מעיכה כמו תמידית
כמו חביתה חרוכה
כי הרי הוא יודע
שאין לו ברירה
הריקנות המטהרת
הבדידות הנוראה
ואולי רק הפעם כמו הפעם שעברה
תבוא איתו המכוערת לנסות ולתת הצלה
זאת רק תרופה משכיחת כאבים
של בדידות איומה