רוח קרירה מנשבת בינינו,
הורסת הכל עד חורבן
מסעירה רגשות, משתיקה כמיהותינו
עד בוא השקט לכאן

כמו ענן כבד הרובץ מעלינו
הפכנו מוכי סנוורים
מה ילד יום, היש עתיד ליחסינו
או לנצח נהיה כזרים?

בים של קרח מפליגה ספינתו
נעה אנה ואנה כמטוטלת
לא תדע היא מנוח בסערת רגשותינו
כוחותינו במרץ גוזלת

שריפה משתוללת בינות שדותינו
יבולינו נקטף באיבו
הייפול המטר ויצילנו
טרם קיצנו עלינו יבוא?

לא יונה כי אם עיט מרחף אל מולינו
מאיים להמית, למגר
כל טוב וכל שפע שיש עוד בינינו
הנצליח אותם לשמר?