"תסתכלי לי בעיניים"
"מה?"
"תסתכלי לי שנייה בעיניים. תגידי לי מה את רואה"
הבחורה צחקקה בביישנות, ורכנה קדימה, קרוב יותר אל פניו. היא
הייתה מתוקה אמיתית. ילדת טבע ירוקת עיניים, עם מצח עטור זהב
שחור.
לו היו עיניים כחולות, והוא החזיר אליה מבט בלי למצמץ. היא
כווצה את עפעפיה בריכוז. היא ראתה איך האישונים שלו מתרחבים
בתוך המעגל הכחול המנומר. היו לו ריסים וגבות אפורים, הבחינה,
ונזכרה שקראה פעם באיזה ספר שאסור לבטוח באנשים שהריסים והגבות
שלהם אפורים.
"נו?" שאל
"מה נו..."
"מה את רואה?"
"מה אני רואה?"
"נו, תגידי לי את."
"אני לא יודעת, נו..." אמרה בטון מתפנק.
"תסתכלי טוב." היא אפילו לא שמה לב איך התקרבה אליו עד שפניה
כמעט נצמדו לפניו.
הוא המשיך להסתכל בה בשתיקה.
אחרי רגע, שאל: "את לא רואה?"
"נו די, רואה מה?" התלוננה.
הוא המשיך להסתכל לתוך עיניה בריכוז. לאחר זמן מה אמר:
"את לא רואה את עצמך, בתוך העיניים שלי?
באותו רגע נפער בה משהו עמוק כל כך שכמעט נפלה לתוכו.
"וואו..." אמרה, ולא יכלה להוסיף בגלל עצמת הרגשות שהלמה בה.
היא נעצה בו מבט מהופנט. הוא הסתכל עליה חזרה בהבעת רוך
אינסופית, ובו בזמן לקח את עצמו הצידה לפינה צדדית בראשו,
לעדכון מצב.
"תראה מה זה..." אמר לעצמו בהתפעלות. "אין פה אפס. הטריק הזה
תמיד עובד!"